תַּמּוּ יְמֵי הַאֵין © רן גרין

הָלְכוּ,
וְאֵינָם עוֹד.
הַיָּמִים,
שֶׁהָיִיתִי לְבַדִּי.

הַיּוֹם אָנֹכִי מֻקָּף,
בַּחֲבֵרִים, מַכָּרִים.
גַּם עַסְקָנִיּוֹת וְעַסְקָנִים,
אִתָּם מַגִּיעַ לִגְבָהִים חֲדָשִׁים.

בֹּקֶר בְּבוֹקְרוֹ,
רוֹשֵׁם שִׁירָה.
וְהִיא הִיא, הַמָּנוֹעַ שֶׁבִּי,
שֶׁדּוֹחֵף אוֹתִי.

לַיְּצִירוֹת מֻפְלָאוֹת,
וְלִקְשָׁרִים חֲדָשִׁים.
וְאֵלֶּה הַקְּשָׁרִים,
שֶׁאוֹתִי מְרוֹמְמִים.

וּלְסִיּוּם שִׁירִי,
אֵין עוֹד אֵין.
יֵשׁ וְעוֹד אֵיךְ,
יֵשׁ הֲמוֹן יֵשׁ!