תַּחֲנָה © רן גרין

פַּעַם פַּעַם בַּכְּפָר,
לִמְּדַנִי אָבִי,
לִרְכֹּב בְּאוֹפַנַּי.
לְמִדְרָכָה הִצְמִידַנִי,
וַאֲנִי, רָכַבְתִּי וְהִצְלַחְתִּי.
חֲזָרוֹת שׁוּב וָשׁוּב,
עַד שֶׁנִּקְלַט,
וַאֲנִי עַל הַבַּנְקֵט.
שִׂישׂוּ וְשִׂמְּחוּ,
יֵשׁ קְצָת בְּשׁוּשׁוֹ,
הַבַּיְתָה שַׁבְנוּ.
אִמָּא עַל לֶחִי נָשְׁקָה,
הוֹי, הִיא הָיְתָה הָמוֹן מְתוּקָה.
וְעַתָּה אֶרְכַּב לַמַּכֹּלֶת,
שֶׁלְּיַד הַתַּחֲנָה.
שָׂם הָאוֹטוֹבּוּס,
שֶׁל אָבִי חָנָה.
אָז מָה אוֹמֶרֶת חַנָּה.
הִיא שׁוֹתֶקֶת,
לְרָחֵל נוֹתֶנֶת,
וְהִיא הַדּוֹבֶרֶת.
בַּתַּחֲנָה, נה נה נה...