תַּגְלִית מַפְתִּיעָה © רן גרין

יוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי,
תַּגְלִית.
שֶׁהַחַיִּים שֶׁלִּי,
יָפִים.

יוֹם בְּבוֹקְרוֹ,
אֲנִי פּוֹתֵחַ, בִּרְשִׁימַת שִׁירִים.
וְזוֹ הַתַּגְלִית,
הַמַּפְתִּיעָה שֶׁלִּי.

אָכֵן, יֵשׁ תָּכְנִית תַּגְלִית,
לְהָבִיא לְיִשְׂרָאֵל נֹעַר יְהוּדִי.
מִקַּצְווֹת תֵּבֵל,
לְסַיֵּר וּלְהַכִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל.

וְנָשׁוּב לַתַּגְלִית שֶׁבִּי,
הַיּוֹם הַיּוֹם, בְּשִׂיא הָרְצִינוּת,
אֲחַפֵּשׂ אַהֲבָה טְהוֹרָה,
בְּעֶזְרָתָהּ שֶׁל נְאוֹרָה הַסְּגֻלָּה.