תֵּצֵא בַּחוּץ © רן גרין

פַּעַם בַּתִּיכוֹן הָיָה לָנוּ מוֹרֶה,
שֶׁכָּל הַזְּמַן אָמַר, תֵּצֵא בַּחוּץ.
זוֹ עִבְרִית קְלוֹקֶלֶת,
וְאֵינָהּ תִּקְנִית.
כִּי הָיִינוּ תַּלְמִידִים שׁוֹבָבִים,
וְהַמּוֹרֶה וּמְנַהֵל אֵיתָן,
הַמּוֹרֶה לְמִתֵּמָטִיקָה.
אֵיךְ לְפֶתַע,
זוֹכֵר אָנֹכִי אֶת שְׁמוֹ?
בִּזְכוּת אֱלוֹקִים,
וּבִזְכוּת פְּקֻדָּה לְמֹחִי.
וְתִשְׁאֲלוּ מָה הִיא הַפְּקֻדָּה?
מֵעַתָּה אַתָּה זוֹכֵר שֵׁמוֹת,
כִּי, אַחֲרֵי נִיתּוּחַ לַהֲסָרַת גִּדּוּל,
נִשְׁכְּחוּ מֵרַב הַשֵּׁמוֹת.
וְיֵשׁ פְּקֻודּוֹת נוֹסָפוֹת,
שֶׁיַּעֲלוּ וְיָבוֹאוּ בְּשִׁיר אַחֵר.