תְּפִלָּה © רן גרין

לְהוֹרַי שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
שֶׁהִטְמַעְתֶּם בִּי,
אַהֲבָה וּנְתִינָה גְּדוֹלָה.

רוֹאִים אוֹתִי,
שׁוֹמְעִים אַתֶּם אוֹתִי?
כֵּן, וַדַּאי רנילה.

טוֹב נוּ,
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים עָלַי,
וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא.

הָיָה לִי אֵרוּעַ לְבָבִי,
וְגַם גִּדּוּל בְּמֹחִי,
וְאֶת הַשְּׁנַיִם צָלַחְתִּי.

כִּי אַתֶּם שָׂם לְמַעְלָה,
מַשְׁגִּיחִים עָלַי,
בְּעֶזְרַת אֱלוֹהַּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וְאַבָּא, מִמְּךָ קִבַּלְתִּי נְתִינָה,
וְאִמָּא, נָתַתָּ לִי יְצִירָה,
וְאַהֲבָה.

וְהַיּוֹם, אָנֹכִי מְשַׁכְפֵּל,
מְשַׁלֵּשׁ וְיוֹתֵר,
אֶת אֻמָּנוּתִי וְיוֹזַמְתִּי.

עָלִיתִי לַקֶּבֶר שֶׁלָּכֶם,
נָשָׂאתִי דְּבָרִים לִזְכוּתְכֶם,
כִּי, אַתֶּם נְתַתֶּם בִּי כֹּחַ,
לְמִי שֶׁאָנֹכִי הַיּוֹם.