תְּנוּבָה © רן גרין

תְּנוּבַת הָעֵצִים,
הִיא פְּרִי מַאֲכָל לָרֹב.
פְּרָט לאורנים וְעוֹד...
שֶׁהֵם מַאֲכָל לַצִּפֳּרִים.

הָעֵצִים מְצִלִּים עָלֵינוּ בְּנֵי הָאֱנוֹשׁ,
הֵם גַּם בֵּיתָם שֶׁל אֲנָפוֹת, דְּרוֹרִים וְעוֹד מִינֵי צִפֳּרִים.
תְּנוּבָה, הִיא גַּם חֶבְרָה,
לְיִצּוּר מוּצָרִים מֵחֲלֵב פָּרוֹת וְעִזִּים.

מֵהַתְּנוּבָה שֶׁל כֻּלָּם,
אֲנַחְנוּ בְּנֵי הָאֱנוֹשׁ נֶהֱנִים.
וּבַעֲלֵי הַחַיִּים לְסוּגֵיהֶם,
לְסִיּוּם, גַּם נֶהֱנִים.