שַׂמְתִּי לֵב © רן גרין

לִבִּי פּוֹעֵם,
בְּקֶצֶב שׁוֹנֶה.
דּוֹפֵק נָמוּךְ לִי,
שֶׁל סְפּוֹרְטָאִים.
שָׂם, שָׂם, שָׁם, אֶת לִבִּי...

לָמַדְתִּי וְהִפְנַמְתִּי,
לָקוּם לְאַט מִכִּיסְאִי.
אַחֶרֶת רֹאשִׁי מִסְתַּחְרֵר,
וּמְעַבֵּד הַכָּרָה אָנֹכִי.
שָׂם, שָׂם, שָׁם, אֶת לִבִּי...

פַּעַם אַחֲרוֹנָה קָרָה לִי,
לִפְנֵי שָׁנָה וָחֵצִי.
שָׁבוּעַ יָמִים בְּטִפּוּל נִמְרָץ בְּסוֹרוֹקָה,
וּבְשַׁבָּת אוֹמֵר לִי הָרוֹפֵא,
"יָא חַבִּבִּי, הַכֹּול בְּסֵדֶר, לֵךְ הַבַּיְתָה.
שָׂם, שָׂם, שָׁם, אֶת לִבִּי...

וּמֵאָז, הַכֹּול בְּסֵדֶר אִתִּי,
יוֹתֵר מִכָּךְ אֲפִילּוּ.
הֱיוֹת וֶאֱלוֹקִים שׁוֹמֵר עָלַי,
בְּסִיּוּעַ שֶׁלּוֹ, מַצִּיל חֲבֵרִים אָנוֹכִי.
שָׂם, שָׂם, שָׁם, אֶת לִבִּי...


רַק מָה,
יֵשׁ חֲבֵרִים שֶׁמְּאַכְזְבִים אוֹתִי.
הָרֹב יוֹדְעִים שֶׁכֻּלִּי נְתִינָה,
וְאֵין זֶה מִסְתַּדֵּר לִי, שֶׁכָּכָה מִתְנַהֲגִים בֵּין חֲבֵרִים.
שָׂם, שָׂם, שָׁם, אֶת לִבִּי...