שְׂדֵרוֹת © רן גרין

שְׂדֵרוֹת הִיא,
עִיר מַחֲסֶה.
וּלְעִתִּים עִיר מִפְלָט,
אוֹ שֶׁמַע, עִיר מִקְלָט.
שֵׁד, שֵׁד, שֵׁד, שְׂדֵרוֹת...

עִיר שֶׁסּוֹפֶגֶת וְסָפְגָה,
הָמוֹן וְעוֹד הַרְבֵּה הָמוֹן.
אֵיךְ אֵיךְ, נִתַּן לִחְיוֹת בָּהּ?
תִּשְׁאֲלוּ אֶת אָמִיר.
שֵׁד, שֵׁד, שֵׁד, שְׂדֵרוֹת...

גַּם בַּמִּלְחָמָה הֲכִי בּוֹכָה,
שֶׁפָּרְצָה בְּשַׁבָּת אַחַת .
מָתַי?
בְּשַׁבָּת אַחַת אֲרוּרָה בְּתֹם חַג סֻכּוֹת.
שֵׁד, שֵׁד, שֵׁד, שְׂדֵרוֹת...

אֵין יְכֹלֶת לְהָכִיל,
אֶת כָּל הַזְּוָעוֹת.
אֶת הַהֲרוּגִים וַחֲטוּפִים,
וַהֲכִי הֲכִי גָּרוּעַ, אֶת הַתִּינוֹקוֹת הַנֶּאֱנָסִים.
שֵׁד, שֵׁד, שֵׁד, שְׂדֵרוֹת...

בּוֹכֶה גַּם שִׁירִי,
וְלֹא רַק אֲנִי.
הוֹי אֵלִי,
עֲשֵׂה חֶסֶד וְהַצִּילֵנוּ כְּבָר מִכָּל הֵרוֹעַ!
שֵׁד, שֵׁד, שֵׁד, שְׂדֵרוֹת...