שֹׁרֶשׁ שֶׁאִתִּי © רן גרין

הוֹגֶה וְרוֹשֵׁם,
עַל נְיָר עָשׂוּי, מִסִּיבִים שֶׁל שֹׁרֶשׁ.
אִימָג' חַדְשָׁנִי,
שֶׁל שָׁלוֹם שֶׁבָּא מֵאַהֲבָה,
בִּזְכוּתְךָ שֹׁרֶשׁ, יֵשׁ בִּי נְתִינָה.

הֲמוֹן אֵנֶרְגִּיָּה שׁוֹאֵב,
מִמַּעֲמַקֵּי שֹׁרֶשׁ מוֹרַשְׁתִּי.
מְדַלֵּג וּמְיַתֵּר מהמורות בְּדַרְכִּי,
חוֹלֵף אֶל עֵבֶר אֵרוּעַ תַּרְבּוּתִי.

כּוּר מַחְצַבְתִּי, מוֹרַשְׁתִּי,
נָטוּעַ בְּלֵב מִשְׁפַּחְתִּי.
שֹׁרֶשׁ, קוֹרֵא אוֹתְךָ לָבוֹא עִמִּי.
אֲנִי כְּבָר מַגִּיעַ רָנִי שֶׁלִּי.

יֹפִי, אֵיזֶה כייף לִי,
שֶׁאָתָּה אִתִּי, שֶׁאַתָּה פֹּה בִּשְׁבִילִי.
וַדַּאי, אֵיךְ אֵיךְ אוּכַל לְךָ לְסָרֵב,
הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אֶפְשָׁרִי, כִּי אוֹתְךָ אוֹהֵב.

אָז בּוֹא נְסַכֵּם שָׁרְשִׁי שֶׁלִּי,
שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹמְרִים וְרוֹשְׁמִים לֹא!
אַתָּה וַאֲנִי אוֹתָהּ עוֹקְפִים,
וְאָז מוֹצְאִים אֲחֵרִים בַּמִּלִּים.

וּמַדּוּעַ רָנִי, אַתָּה מִתְעַמֵּץ בַּחֲרוּזִים?
מִשּׁוּם ש כָּךְ יוֹצֵא לִי לִפְעָמִים.
וְאַתָּה יוֹדֵעַ, יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ יִחוּדִית מִשֶּׁלִּי,
לְגַלּוֹת לָעוֹלָם מִמַּעֲמַקֵּי נִשְׁמָתִי אֶת סִפּוּרִי.

וואלה, גֵּאֶה בְּךָ, בּוֹא נְסַכֵּם ש,
אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה אֲנִי מְסַיֵּם.
הֵיי שֹׁרֶשׁ שֶׁאִתִּי, אֲנִי מַסְכִּים.
יָפֶה, וּמִי חוֹתֵם עַל זֶה הַשִּׁיר?
אֲנִי,
שֹׁרֶשׁ שֶׁלִּי לִי לִי לִי...