שֹׁד וָשֶׁבֶר © רן גרין

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ,
מַהוּ שֶׁבֶר.
הַאִם שְׁבִירַת עֶצֶם בְּגוּפִי?
אוֹ אוּלַי שֶׁבֶר בְּעַמִּי.

שׁוֹד הוּא גֶּזֶל,
מְאַחֵר אוֹ אַחֶרֶת.
זוֹ מַמָּשׁ בִּזָּה,
וְשֹׁד וָשֶׁבֶר, לְאוֹר יוֹם.

אֵיךְ, אֵיךְ, אֵיךְ,
נִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם?
בִּנְחִישׁוּת וּבְאַהֲבָה,
נְתַקֵּל וְנֶאֱסֹר אֹתָם.

אֶת הַפּוֹשְׁעִים,
וְהַחוֹמְסִים.
אֶת הַשּׁוֹבְרִים,
אֶת נַפְשֵׁנוּ וְרוּחַ שֶׁלָּנוּ.

יָאָה אֱלֹהִים,
הַצִּילֵנוּ מֵהַגַּנָּבִים.
שִׂים אוֹתָם,
בְּבֵית הָאֲסוּרִים.

וְכָךְ תָּם לוֹ,
הַשֹּׁד.
וְהַשֶּׁבֶר,
תֻּקַּן.