שָׁנִים בִּשְׁנַיִם וְשׁוֹנִים © רן גרין

קוֹרִי וְאָנֹכִי,
שְׁנֵי חֲבֵרִים טוֹבִים, אַךְ שׁוֹנִים.
אֶת קוֹרִי הִכַּרְתִּי,
לִפְנֵי שָׁנָה.

וְיֵשׁ לְלִי הֲמוֹן חֲבֵרִים,
עוֹד מֵהַתִּיכוֹן בְּכַנּוֹת.
וְהַשִּׁירִים שֶׁאָנֹכִי רוֹשֵׁם,
הֵם גַּם יְדִידַי הַטּוֹבִים.

אַךְ הַמְּתַגְמְלִים אוֹתִי הֲכִי,
הֵם סִפְרֵי יְלָדִים.
מִנּוֹקְדִים,
וּמְאֻיָּרִים.

וְכָךְ זָלַג שִׁירִי,
מֵחָבֵר אֱנוֹשִׁי, לַחֲבֵרִים פְּרִי מוֹחִי.
וּנְסַיֵּם אֶת שִׁירִי,
בְּשָׁנִים בִּשְׁנַיִים וְשׁוֹנִים.