שָׁטָה סְפִינָתִי © רן גרין

הַפַּעַם אֲנִי חוֹרֵג מֵהֶרְגֵּלִי,
וּפוֹתֵחַ שׁוֹנֶה אֶת שִׁירִי.
אֲנִי יוֹרֶה מִילָה וְעוֹד מִילָה,
בִּמְהִירוּת בָּזָק מִמֹּחִי הַפּוֹרֶה,
מִבְּלִי לַחְשֹׁב,
מִילָה רוֹדֶפֶת מִילָה.
כּוֹלֵל נִקּוּד, שֶׁאֲנִי לוֹחֵשׁ לְעַצְמִי,
תּוֹךְ כְּדֵי הַקְלֵדָה בַּמִּקְלֶדֶת.
אֲנִי נוֹסֵעַ לִנְמַל חֵיפָה,
וְעוֹלֶה עַל סְפִינָה לְפוֹרְטוּגָל.
שׁוּטִי שׁוּטִי סְפִינָתִי,
אֶל מְחוֹז חֶפְצִי.
עַל גַּלֵּי הַתְּכֵלֶת טוֹרְקִיזִי,
זוֹ אוּטוֹפְּיָה.
כִּי בַּפֹּעַל,
טַסְתִּי לְפוֹרְטוּגָל.
נַחְתִּי בְּלִיסְבּוֹן,
וְיַאֲלָהּ לַחֲרֹשׁ אֶת פּוֹרְטוּגָל.
עַד לְפָרְטוֹ הַיָּפָה,
כַּמָּה שֶׁהִיא מַדְהִימָה.
בְּנִגּוּד לְהֶרְגֵּלִי,
אֵין בְּשִׁירִי חֲרִיזָה.
פּוֹרְטוֹ כְּמוֹ כֹּל פּוֹרְטוּגָל,
נְקִיָּה, וְאֵין אֲפִילּוּ בְּדַל סִיגַרְיָה בָּרְחוֹבוֹת.
וְהַנָּמָל שֶׁלָּהּ לְחוֹפוֹ שֶׁל נָהָר,
עוֹלָה פִּי אֶלֶף מוֹנִים עַל תֵּל אָבִיב.
לְחוֹפוֹ שֶׁל הַנָּהָר,
הַמִּסְעָדוֹת עֲמוּסוֹת.
נַגָּנֵי וְזַמָּרֵי רְחוֹב,
מַפְלִיאִים בשירתם וּנְגִינָתָם.
וְאָנוּ הַקָּהָל הָרַב,
הָמוֹן נֶהֱנִים.
וְהִגִּיעַ הָעֵת,
לְסַיֵּם אֶת שִׁירִי.
אָז, בַּי בַּי קוֹרְאַי הַיְקָרִים,
נִתְרָאֶה בַּשִּׁיר הַמַּפְתִּיעַ הַבָּא, לְטוֹבָה.