שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה © רן גרין

כַּמָּה יָמִים,
אַחֲרֵי שֶׁהֵחֵלָּה הַמִּלְחָמָה הָאֲרוּרָה,
פֻּנֵּיתִי מִבֵּיתִי.
שָׁב, שָׁב, שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה...
הִגַּעְתִּי לְפַרְדֵּס חַנָּה,
וּלְנָתִי אֵצֶל טַל הֶחָבֵר,
וּבִלִּיתִי בְּגִבְעַת חֲבִיבָה.
שָׁב, שָׁב, שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה...
טַל אַחְלָה בְּמַחְשְׁבִים,
וּבְגִבְעַת חֲבִיבָה,
הָיוּ מָלֵא הוֹפָעוֹת, וְעָסַקְתִּי בְּאָמָּנוּת.
שָׁב, שָׁב, שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה...
הוֹפִיעוּ, טִיפֵּקְס, בְּרוֹזָה,
קֻפָּה רָאשִׁית, סָרַנְגָּה,
וְעוֹד הַרְבֵּה.
שָׁב, שָׁב, שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה...
וַהֲכִי נֶהֱנוּ,
הַיְּלָדִים כַּמּוּבָן,
כִּי אֵין בֵּית סֵפֶר, וְיֵשׁ הוֹפָעוֹת.
שָׁב, שָׁב, שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה...
וְאַחֲרֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים,
הִגִּיעַ זְמַנִּי,
לָשׁוּב לְבֵיתִי, כּוּר מַחְצַבְתִּי.
שָׁב, שָׁב, שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה...
וְאָז סָגַרְתִּי אֶת הַסְּטוּדְיוֹ,
בִּגְלַל הַהַפְגָּזוֹת עַל הָרְצוּעָה,
וּמֵאָז יֵשׁ הֲמוֹן הַזְמָנוֹת.
שָׁב, שָׁב, שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה...
וּמְסַיֵּם אֶת שִׁירִי,
בְּבוֹאוֹ שֶׁל לוּאִיס,
לְבַקֵּר הַיּוֹם בָּאוּרִים.
שָׁב, שָׁב, שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה...