שִׁיר הַשְּׁרִירִים © רן גרין

הֲמוֹן שִׁירִים,
רֹשֶׁם אָנוֹכִי.
כְּכֹל מְשׁוֹרֵר,
יֵשׁ בִּי אֶת דַּרְכִּי הַיִּיחוּדִית.
תּוֹךְ כְּדֵי הַקְלָדָה,
אֲנִי, הוֹגֶה וְלוֹחֵשׁ לְעַצְמִי,
אֶת הַנִּקּוּד.
יֵשׁ פֹּה סֵדֶר מֻבְנֶה,
וְהַשִּׁירִים,
מְתַחְזְקִים,
אֶת הַשְּׁרִירִים שֶׁלִּי.
לָרוּץ וְלָלֶכֶת,
לַעֲשׂוֹת כֹּשֶׁר,
זֶה בָּרִיא לְגוּפִי, לִנְשִׁימָתִי וּלְנִשְׁמָתִי.
וְכָךְ עוֹלִים וּבָאִים לְאוֹר הָעוֹלָם,
עוֹד וְעוֹד, כַּמּוּבָן שִׁירִים.