שִׁיר דּוֹלֵף © רן גרין

טִפְטוּף שֶׁל מִלִּים עוֹקְבוֹת,
כְּדֵי ש לִהְיוֹת אוֹ שֶׁלֹּא לִהְיוֹת.
מִלָּה רוֹדֶפֶת מִלָּה ש מִתְכַּתֶּבֶת,
אַחַת עִם רְעוּתָהּ.

אוֹת לְאוֹת יוֹצְרוֹת מִלָּה,
מִלָּה וְעוֹד מִלָּה וְיֵשׁ גַּם שׁוּרָה.
נוֹסִיף נִקּוּד אוֹ שְׁמַע, אוּלַי בְּלִי שׁוּרָה,
אוּלַי מִלָּה תַּחַת מִלָּה?

מָה אַתָּה מִתְכַּתֵּב אוֹ מְדַבֵּר עִם הַשִּׁירָה?
מָה עוֹבֵר בָּרֹאשׁ שֶׁלְּךָ?
רֹאשׁ טוֹב לִי שִׁיר.
הֲרֵי אֲנִי אוֹתְךָ רוֹשֵׁם.

יוֹדֵעַ מָה עוֹנֶה הַשִּׁיר, אוֹהֵב,
אֲנִי אוֹתְךָ הָמוֹן מְחַבֵּב.
טוֹב נוּ, אַתָּה לֹא הָרִאשׁוֹן גַּם לֹא הָאַחֲרוֹן,
עוֹד מְעַט קָט יוֹצְאִים שְׁנֵי סְפָרִים לָאָרוֹן.

הַי, אַתָּה מַדְלִיף לִי סוֹדוֹת,
גָּלָה לִי הֵיכָן יִהְיֶה הַשִּׁיר הַזֶּה?
וּבְכֵן, זֶה צָרִיךְ לִשְׁאֹל אֶת עָמִית,
הוּא הַמְּסַדֵּר, הוּא הָעוֹרֵךְ.

כָּךְ בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאַתָּה אֵינְךָ דּוֹלֵף,
אַתָּה כֻּלְּךָ מְתִיקוּת וּשְׁנִינוּת.
אוֹהֵב אֵיךְ שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אִתִּי,
תַּרְשֶׁה לִי לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר שֶׁאֲנִי.