שִׁיר דְּמוּי פְּנִינָה © רן גרין

שִׁיר בּוֹהֵק בְּלוֹבְנוֹ,
הַמַּבְהִיק.
בְּדוֹמֶה לְשַׁרְשֶׁרֶת פְּנִינִים,
לְצַוָּארָהּ שֶׁל נַעֲרָה.
שִׁיר, שִׁיר, אָשִׁירָה...

מְחוֹלֵל שִׁירִי,
אֶת רִקּוּד הַפְּנִינָה.
לִצְלִילֵי מַנְגִּינָה,
לְאָזְנוֹ שֶׁל שִׁירִי, נְעִימָה.
שִׁיר, שִׁיר, אָשִׁירָה...

וּמִי יַלְחִין לְשִׁירִי,
פִּזְמוֹן?
אוּלַי שָׁלוֹם,
אוֹ אוּלַי אָבִיב גֶּפֶן?
שִׁיר, שִׁיר, אָשִׁירָה...

וְכָךְ יָכוֹל שִׁירִי,
לַעֲבֹר בֵּין כָּל הַזַּמָּרִים.
הֲיִי, וְיֵשׁ גַּם אֶת, יְהוּדִית רָבִיץ,
וְעוֹד הַרְבֵּה זַמָּרוֹת.
שִׁיר, שִׁיר, אָשִׁירָה...

דִּמּוּי חִיּוּבִי,
תָּפַס לוֹ שִׁירִי.
מִתְעַגֵּל וּמִתְאָרֵךְ,
מִתְגַּלְגֵּל עַל לְשׁוֹנוֹ שֶׁל זַמֵּר בְּלוּז מֻכְשָׁר.
שִׁיר, שִׁיר, אָשִׁירָה...

וְאוּלַי זַמֶּרֶת רֹק,
וְאוּלַי זַמֶּרֶת כּוּשִׁית, שָׁרָה גּוֹסְפֶּל.
וְיִתָּכֵן אַף גָּ'אז לָטִינִי,
מָה שֶׁבָּטוּחַ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת שִׁיר עַרְבִי.
שִׁיר, שִׁיר, אָשִׁירָה...

וְלָרוֹב לֹא תִּמְצְאוּ בְּשִׁירָה,
אֶת הַמִּילָה לֹא!
כֵּן אוֹ אוּלַי,
דַּוְקָא , כֵּן תְּגַלּוּ.
שִׁיר, שִׁיר, אָשִׁירָה...

תַּכְלֶס, צָרִיךְ לַעֲבֹר,
לָשִׁיר הַבָּא.
וְנָשׁוּב לַהַתְחָלָה,
אֶל הַפְּנִינִים הַנּוֹצְצוֹת.
שִׁיר, שִׁיר, אָשִׁירָה...