שִׁירָה שֶׁבִּי © רן גרין

שִׁירָה שֶׁעוֹלָה,
וְאֹתִי מְנִיעָה.
מַתְחִילָה לָרוֹב,
הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר.
הִיא, הִיא, הִיא, הַמָּנוֹעַ שֶׁבִּי...

לְהִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר,
וְלִרְשֹׁם שִׁירִים בְּרֶצֶף.
הֵם הַמָּנוֹעַ וְהַדַּחַף שֶׁבִּי,
לְיוֹזְמוֹת ולפוקןס בַּעֲשִׂיָּה, וּטְוִיַּת קְשָׁרִים חֲדָשִׁים.
הִיא, הִיא, הִיא, הַמָּנוֹעַ שֶׁבִּי...

תַּמּוּ יְמֵי הֲדוֹם שְׁתִיקָה,
אֲנִי שָׂדְהַיּוֹם, דּוֹבֵר וְרוֹשֵׁם, לְלֹא הַפְסָקָה.
רוֹשֵׁם שִׁירִים, מַאֲמָרִים,
וְשׁוּב קְשָׁרִים חֲדָשִׁים, יוֹם בְּיוֹמוֹ.
הִיא, הִיא, הִיא, הַמָּנוֹעַ שֶׁבִּי...

וּמֵעִנְיָן מָה יִהְיֶה לִי הַיּוֹם,
בְּמִפְגַּשׁ עַם אֵיתָן עֲזַרְיָה.
הַאִם יַעֲלֶה אוֹתִי לַבָּמָה בְּתֵל אָבִיב,
לְסַפֵּר עַל הַיּוֹזְמוֹת שֶׁאָנֹכִי הוֹגֶה, וְיַעֲשֶׂה עַמִּי פֶּרֶק לפודקאסט.
הִיא, הִיא, הִיא, הַמָּנוֹעַ שֶׁבִּי...