שְׁעוֹת הַלַּיְלָה הַשְּׁלֵווֹת © רן גרין

עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה,
אֲפֵלָה וְשַׁלְוָה נְאוֹתָה.
כָּל הַצִּפּוֹרִים,
נָמוּת עַל הָעֵצִים.

אֵין צִיּוּצִים,
וְזוֹ שְׁעָתָם שֶׁל הַנַּבְרָנִים.
זוֹ גַּם שֶׁעַתָּה,
שֶׁל הַתִּנְשֶׁמֶת שֶׁחָגָה מִמַּעַל.

אֶת הַנַּבְרָנִים מְשַׁפֶּדֶת,
וּמַגִּישָׁה מָזוֹן לְגוֹזָלֶיהָ.
וְהַתַּנִּים מְיַלְּלִים,
וְהַכְּלָבִים עֲלֵיהֶם נוֹבְחִים.

וְאָז מִתְעוֹרֵר לוֹ הַבֹּקֶר,
שֶׁמֶשׁ חַיְכָנִית, וְקַרְנֶיהָ מְלַטְּפוֹת.
מְלַטְּפוֹת אֶת הָאֲדָמָה,
וְכָל הַצִּמְחִיָּה.

בֹּקֶר אוֹר לִילָדִים,
שֶׁהוֹלְכִים לַגַּנִּים,
בֹּקֶר טוֹב לַהוֹרִים,
שֶׁהוֹלְכִים לַעֲבוֹדָתָם.