שְׁלֹמֹה © רן גרין

הוֹי שלימלה,
שׁוּבָה הִתְעוֹרֵר נָא.
אֶרֶז וְכֹל הַמִּשְׁפּוּחֶה,
מֻדְאָגִים וממתנים לִתְשׁוּבָה.

בְּבַקָּשָׁה אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
מְצַפִּים לִקְרִיאָה כָּל הָאוֹהֲבִים.
תֵּן סִימָן, אוֹת וּמוֹפֵת,
מִי יִתֶּן וְתִתְגַּשֵּׁם הַבַּקָּשָׁה.

שְׁלוֹמִי, שׁוֹמֵעַ אוֹתִי,
ביכולתי בְּקוֹלִי הַיִּחוּדִי.
מָה רִנּוּשׁ שֶׁלִּי?
כָּעֵת עַתָּה אַתָּה מִתְחַזֵּק.

יֶיֶיֶיֶשׁ, מְקַבֵּל וּמִתְחַזֵּק,
מְנַסֶּה לְפָחוֹת.
הַיִּי, שְׁלֵמָה, גֵּאֶה בְּךָ,
גַּם אֶרֶז וְכָל החבריה.

יוֹם בְּיוֹמוֹ עַל הַבֹּקֶר,
מִתְקַשֵּׁר אִם אֱלוֹהַּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
נָכוֹן שֶׁאַתָּה כְּבָר חָשׁ מְחֻזָּק?
אָכֵן מוֹדֶה שֶׁחָשׁ אֲנִי ויברציה בְּגוּפִי.

מְעֻלָּה שְׁלֹמֹה,
אַתָּה תּוֹתָח.
וּמוֹדִים אָנוּ שְׁלֹמֹה,
לֶאֱלוֹהַּ שֶׁבַּמְּרוֹמִים.
ש ש ש שְׁלֹמֹה.