שְׁאֵרִיּוֹת כְּדֵי לִהְיוֹת © רן גרין

אֵיךְ זֶה אֶפְשָׁרִי,
לִחְיוֹת מִשְּׁאֵרִיּוֹת?
כְּדֵי לִהְיוֹת,
צָרִיךְ לֶאֱכֹל, וְרָצוּי צִמְחוֹנִי.

לִהְיוֹת אַחֵר וְשׁוֹנֶה,
לִהְיוֹת בְּאַהֲבָה טְהוֹרָה.
לִחְיוֹת בְּאֹשֶׁר וּנְתִינָה,
לִזְרֹם אִם הַמִּלִּים שֶׁעוֹלוֹת בְּמוֹחִי.

זֶה קַל וְכַּיֵּף,
לִרְשֹׁם, עוֹד וְעוֹד שִׁירִים.
אַךְ הֲכִי מְתַגְמֵל וּמְחַזֵּק,
לִכְתֹּב סִפְרֵי יְלָדִים.

וְהַשִּׁירִים מְקַבְּלִים אֶת מְקוֹמָם,
וְלִרְאָיָה, שִׁיר זֶה.
וּבִשְׁאֵרִית חַיַּי,
אַמְשִׁיךְ לִיצֹר וְלַהֲגוֹת רַעֲיוֹנוֹת מֻפְלָאִים.