רֹאשׁ יְצִירָתִי © רן גרין

חוֹשֵׁב וְהוֹגֶה,
שׁוֹנֶה מֵאֲחֵרִים.
אוּלַי בִּזְכוּת,
הֲסָרַת גִּדּוּל מֵעַל עַיִן יְמָנִית?
רֹאשׁ, רֹאשׁ, רֹאשׁ יְצִירָתִי...

לִרְשֹׁם שִׁירָה,
וְלִכְתֹּב סִפְרֵי יְלָדִים.
הֵם שֶׁעוֹשִׂים,
אוֹתִי יְצִירָתִי.
רֹאשׁ, רֹאשׁ, רֹאשׁ יְצִירָתִי...

לִיזֹם אֵירוּעִים,
שֶׁטֶּרֶם נִרְאוּ כְּמוֹתָם.
לְהַצִּיל חֲבֵרִים מִמָּוֶת, אוֹ מַחֲלָה קָשָׁה,
בְּעֶזְרַת אֱלוֹקִים, אָנוֹכִי רַק הַשָּׁלִיחַ.
רֹאשׁ, רֹאשׁ, רֹאשׁ יְצִירָתִי...

וַהֲכִי כִּיֵּף לִי,
לִרְשֹׁם בְּפֶחָם, בִּגְוָונִים שֶׁל שְׁחֹרִים וַאֲפֹרִים.
וְכָךְ שִׁיר זֶה,
מְתַגְמֵל אוֹתִי.
רֹאשׁ, רֹאשׁ, רֹאשׁ יְצִירָתִי...