רַעַם © רן גרין

בְּיוֹם אֲפַרְפֵּר,
בְּמִקְצָת חַמִּים.
נָסַעְתִּי בְּרִכְבִּי,
לִנְתִיבוֹת וְאָז לאופקים.

ובאופקים מָצָאתִי דִּיל,
שֶׁהוּא מִשְׁתַּלֵּם מִנְּתִיבוֹת.
שַׁבְתִּי לְבֵיתִי בְּאוּרִים,
וּבַחֲמֵשׁ יוֹרֵד הַלַּיִל.

וְאָז נִפְתְּחוּ עֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם,
וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף אֶת רִכְבִּי.
וְגַם אֶת הַמִּדְרָכוֹת,
וְאֶת הָעֵצִים, פְּרָחִים וּדְשָׁאִים.

רְעָמִים הָיוּ רַק שֶׁל מְטוֹסִים,
כִּבְדֵי מִשְׁקָל שֶׁאֶת הָרְצוּעָה מַפְצִיצִים.
כָּל הַכָּבוֹד לָכֶם טַיָּסִים,
תְּנוּ בְּרֹאשׁ חָזָק לְעַזָּתִים.