רְשִׁימָה מַרְשִׁימָה © רן גרין

הוֹגָה וְרוֹשֶׁמֶת,
עֵת לָדַעַת אֶת עַצְמָהּ.
הִיא רְגִישָׁה,
וּבוֹ זְמַנִּית מַרְשִׁימָה.
רֶה, רֶה, רֶה, רְשִׁימָה...

חוֹשֶׁבֶת הִרְשִׁימָה,
אֵיךְ לְסַיֵּם אֶת הַמִּלְחָמָה.
עוֹלֵה רַעְיוֹן בְּרֹאשָׁהּ,
לְתַקְשֵׁר עִם אֱלֹהִים.
רֶה, רֶה, רֶה, רְשִׁימָה...

וְאָז עוֹלָה נְבוּאָה,
מֵאֱלֹהִים מַגִּיעָה.
כְּדֵי לְסַיֵּם אֶת הַמִּלְחָמָה,
שֵׁנִי דְּרָכַיִךְ, חִשְׁבִי מַהִי אַהֲבָה.
רֶה, רֶה, רֶה, רְשִׁימָה...

נוּ בֶּאֱמֶת, מַהִי אַהֲבָה?
הִיא נְתִינָה טְהוֹרָה,
שֶׁבָּאָה מִכָּל הַלֵּב בִּקְדֻשָּׁה,
וְגַם, מְחַלֶּלֶת בְּחָלִיל נְעִימָה מַרְגִּיעָה.
רֶה, רֶה, רֶה, רְשִׁימָה...

מַסְכִּימָה הָרְשִׁימָה,
לִהְיוֹת מַרְשִׁימָה.
לִהְיוֹת אוֹהֶבֶת וַאֲהוּבָה,
שֶׁעוֹלֶה הַנְּתִינָה טְהוֹרָה וְזַכָּה.
רֶה, רֶה, רֶה, רְשִׁימָה...