רְפוּאָה שְׁלֵמָה © רן גרין

בְּסוֹרוֹקָה שָׁהִיתִי,
זְמַן רַב וְקָשֶׁה מִנְּשֹׁא.
בְּלִבִּי וּבְמוֹחִי,
הָיוּ תַּקָּלוֹת שֶׁלְּשִׂמְחָתִי תֻּקְּנוּ.

וְהַיּוֹם, אֲנִי מַמְצִיא,
מְצִיאוּת חֲדָשָׁה לִבְרִיאוּתִי.
יוֹם בְּיוֹמוֹ מְשׂוֹחֵחַ עִם הַשּׁוֹמֵר,
עָלַי מִלְּמַעְלָה, הַשֵּׁם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וּבִזְכוּתוֹ מַצִּיל חָבֵר מִמָּוֶת,
וְאַבָּא שֶׁל חָבֵר אַחֵר, מְשַׁחְרֵר מִבֵּית חוֹלִים.
נוֹסִיף לְכָךְ פְּקֻדּוֹת לְמֹחִי,
וְהַפְרָעַת קֶשֶׁב שֶׁפָּתַרְתִּי.

וְכָךְ הַיּוֹם,
אֲנִי שָׁלֵם וּבָרִיא.
בִּזְכוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,
וּבִזְכוּת הֶהָגוּת הַנְּכוֹנָה שֶׁבִּי.