רְסִיסֵי טַל שֶׁל בֹּקֶר © רן גרין

הַבֹּקֶר הוּא,
מְאוֹר עֵינַי.
לִרְשֹׁם שִׁירָה,
וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּרְסִיסֵי הַטַּל בְּגִנָּתִי.
טַל, טַל, טַל, שֶׁל בֹּקֶר...

כִּפְנִינִים שְׁקוּפוֹת,
הֵן הָרְסִיסִים שֶׁל טַל צוֹנֵן.
וְשִׁירִי זוֹרֵם וּמְטַפְטֵף אִתִּי,
לְבוֹקְרוֹ שֶׁל יוֹם חָדָשׁ וְרַעֲנָן.
טַל, טַל, טַל, שֶׁל בֹּקֶר...

אֲנִי כֻּלִּי עֵרָנִי,
מִתְעַנֵּג עַל הַבֹּקֶר וּרְסִיסֵי הַטַּל.
גַּם בַּחֹרֶף, שֶׁאֵינוֹ גָּשׁוּם דַּיּוֹ,
אַךְ סַבְלָנוּת, אֲנִי צוֹפֶה שֶׁיֵּרֵד עוֹד גֶּשֶׁם לְמַכְבִּיר.
טַל, טַל, טַל, שֶׁל בֹּקֶר...


וְהַגֶּשֶׁם יַרְוֶה אֶת גִּנָּתִי,
וְאֶת שְׂדוֹת הַחִטָּה.
כַּלָּנִיּוֹת וְכָל מִינֵי פְּרָחִים,
וְגַם עֲשָׂבִים.
טַל, טַל, טַל, שֶׁל בֹּקֶר...


וְכָל הַמְּחִילוֹת,
שֶׁל הַנַּבְרָנִים לְסוּגָם.
וְאָז עוֹלֶה וּבָא הָאָבִיב וּפֶסַח גַּם,
וּבַקַּיִץ הַכֹּל מִתְיַבֵּשׁ וְנֶעֱלָמִים הַפְּרָחִים בְּרֻבָּם.
טַל, טַל, טַל, שֶׁל בֹּקֶר...


נוֹתָרִים רַק הַפְּרָחִים,
שֶׁל הַדַּרְדָּרִים וְעוֹד קוֹצִים.
וּצְמָחִים שֶׁהֵם שְׁתַלְּטָנִים,
עִם פְּרָחִים סְגֻלִּים.
טַל, טַל, טַל, שֶׁל בֹּקֶר...