קוֹלִי צָלוּל וְרַם © רן גרין

לְהַשְׁמִיעַ בְּקוֹל בָּטוּחַ,
אֶת מִשְּׁנָתִי הַיְּרֻוקָּה.
אֵיךְ לִשְׁמֹר עַל הָעוֹלָם,
לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדֵעַ אָנוֹכִי,
שֶׁאֵין סִיכּוּי לָעוֹלָם.
קוֹ, קוֹ, קוֹ, קוֹלִי צָלוּל...

יוֹדֵעַ אֲנִי,
שֶׁבְּעוֹד 300 שָׁנָה בְּעֵרֶךְ,
יָבוֹא הַמַּבּוּל.
וְהָאָדָם שֶׁיִּשְׂרֹוד,
יִהְיֶה הָאָדָם הַקַּדְמוֹן, שֶׁיָּחֵל אֶת הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ.
קוֹ, קוֹ, קוֹ, קוֹלִי צָלוּל...

הוּא יִמְצָא בַּת זוּג,
יוֹלִידוּ יְלָדִים,
וִיקוֹשְׁשׁוּ מָזוֹן מִפְּנֵי הָאֲדָמָה, וְהָעֵצִים.
וְכָךְ יַתְחִיל, בְּקוֹלִי הַצָּלוּל,
יְקוּם חָדָשׁ וְטָהוֹר, לְלֹא מְדִינוֹת, עַמִּים וּמִלְחָמוֹת.
קוֹ, קוֹ, קוֹ, קוֹלִי צָלוּל...