קֹרִי © רן גרין

מְיֻחָד, מ, י, ו, ח, ד.
נְתִינָה וְאַהֲבָה,
הֵן שְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן.
עִידוּד לְאַחֵר,
מִשָּׁם אַתָּה בָּא.
כָּךְ נוֹלַד,
כָּךְ אוֹהֵב,
הֲמוֹן הֲמוֹן אֲנָשִׁים.
בְּפַשְׁטוּתוֹ, כִּי אוֹהֵב,
אֶת אַשְׁכְּנָזִי,
אֶת רָנִי שֶׁאֲנִי,
אֶת הֶהָמוֹן.
שֶׁנָּשִׁיר לְךָ פִּזְמוֹן.
כַּןןןןן הָמוֹן.
יוֹפִי קֹרִי,
מַעֲבִיר לְיַרְקוֹנִי,
שֶׁיַּעֲבִיר לְבֶן אֲחוֹתוֹ.
מִיהוּ אוֹתוֹ בֵּן? רָנִי.
וָאוּ, אַתָּה מוּכָן.
כֵּןןןן !
עִדָּן, הָאֶחָד וְהַמְּיֻחָד.
וְאָז,
נִצְטָרֵף אֵלָיו,
נָשִׁיר בְּקוֹל גָּדוֹל,
קֹרִי קֹרִי קֹרִי.
קוֹ קוֹ קוֹ
שֶׁלָּנוּ.