קַח וְסַמֵּן © רן גרין

א לוֹקֵחַ עִפָּרוֹן,
וְרוֹשֵׁם אִיּוּרִים לְסִפְרֵי יְלָדִים.
מְסַמֵּן יַעַד,
וְטוֹוֶה דֶּרֶךְ לְיַישֵּׂם אוֹתוֹ.
קַח, קַח, קַח, מַקֵּל וְסַמֵּן...

ב הַשְׁרָאָה בָּאָה וְעוֹלֶה,
בְּהֶבְזֵק שֶׁל שְׁנִיָּה.
וְאָז מַתְחִיל לִרְשֹׁם,
סֵפֶר יְלָדִים טָרִי.
קַח, קַח, קַח, מַקֵּל וְסַמֵּן...

ג גָּמַרְתִּי לְסַמֵּן סֵפֶר אֶחָד,
וּמִיָּד נִגַּשׁ לַסֵּפֶר הַבָּא.
אַךְ, הַשִּׁירִים הָרַבִּים,
שֶׁאָנֹכִי רֹשֶׁם, הֵם מִי שֶׁאֲנִי.
קַח, קַח, קַח, מַקֵּל וְסַמֵּן...

ד דִּי, בָּא לִי לְסַיּיֵם,
שִׁיר זֶה.
פָּשׁוּט, לַעֲבֹר,
לַשִּׁיר הַבָּא לְטוֹבָה.
קַח, קַח, קַח, מַקֵּל וְסַמֵּן...