top of page
קֶרַע בְּרִשְׁתִּית עֵינִי הַיְּמָנִית © רן גרין

מִשּׁוּם מָקוֹם,
בְּיוֹם חֲמִישִׁי גִּלִּיתִי ,
כֶּתֶם שָׁחֹר מְרַצֵּד לִפְנֵי עֵינַי הַיְּמָנִית.
בַּתְּחִילָּה מְשַׁגֵּעַ אוֹתִי,
מַטְרִיף אֶת דַּעְתִּי,
וְאֵינוֹ נוֹתֵן לִי מָנוֹחַ.
וּבְמִרְפָּאוֹת חוּץ בְּסוֹרוֹקָה,
הוֹדִיעַ לִי הָרוֹפֵא,
עַל הַחֲשָׁשׁ לְקֶרַע.
הַבֹּקֶר אֲסַפֵּר, לְאָחוֹת הָאַלּוּפָה שֶׁלָּנוּ,
אָסְנַת,
גַּם עַתָּה הַכֶּתֶם מְרַצֵּד.
עַד מָתַי?
עַד אֲשֶׁר הראה אֶת רוֹפֵאת הָעֵינַיִים שֶׁלִּי,
וְהִיא כַּנִּרְאֶה תְּנַתֵּחַ אוֹתִי בְּלֶיְיזֶר.
וְשִׁירִי,
מְנַחֵם אוֹתִי,
וְאוֹמֵר לִי, שֶׁעָבַרְתִּי אֵירוּעִים,
קָשִׁים יוֹתֵר בְּחַיַּי.
bottom of page