קֶסֶם הַפִּסּוּל © רן גרין

שָׁנָה לְאַחַר אֵירוּעַ מוֹחִי,
עָשִׂיתִי תַּשְׁלִיךְ בְּעֶרֶב כִּפּוּר.
בַּיָּם שֶׁל זִיקִים,
אָסַפְתִּי צְדָפִים וַאֲבָנִים בִּשְׁלַל גְּוָונִים.

בְּשׁוּבִי לַסְּטוּדְיוֹ,
יָצַרְתִּי פֶּסֶל קִינֵטִי.
צִנּוֹר נְחֹושֶׁת, בּוֹ קָדַחְתִּי חֹורִים,
וְהִשְׁחַלְתִּי אֶת הַצְּדָפִים וְהָאֲבָנִים.

וְהָאֶבֶן הַמְּיֻוחֶדֶת,
אָסַפְתִּי בִּנְיוּ זִילַנְד הַיָּפָה.
בְּחוֹף מַקְסִים,
אֶבֶן שְׁקוּפָה מְעַט לְמַרְאֶה.

מִתְחַבֵּט אָנוֹכִי,
הַאִם לְהַצִּיעַ לִמְכִירָה בִּירִיד.
הַחְלָטָה אֲקַבֵּל,
בַּיְּרִיד עַצְמוֹ.

וְאוּלַי שִׁירִי,
יַסִּיעַ לִי.
יָמִים יַגִּידוּ,
מָה הֶחְלַטְתִּי.