קְרָב/ רן גרין

הָיִיתִי וְגַם לָחַמְתִּי
סוּלְטָן יַעֲקֹב לְבָנוֹן הָרִאשׁוֹנָה.
הֶלֶם קְרָב מִי יֶדַע מבולכה,
בְּכִירִים מוֹדִיעִין אָכְלוּ שָׁגוּ.
רוֹאֶה מַאֲרָב כְּבִישׁ צַר,
שַׁיָּרָה סוֹפֶגֶת אוֹכֶלֶת אֵשׁ תִּימְרוֹת עָשָׁן.

סָאגֶר חוּטָיו כִּסּוּ צריח,
תּוֹתָח וְטַנְק,
פְּצוּעִים הֲרוּגִים חֲלָלִים בַּשֶּׁטַח
פְּזוּרִים.
דֻּבְדְּבָנִים מְלוֹא הַכַּף לַפֶּה,
מְרַעֲנֵן נָעִים.
הֶלֶם קְרָב חַיָּל וּכְבָר חֲצִי פְּלֻגָּה,
לֹא נָעִים.
רוֹצֶה גַּם
לֹא מַתְאִים, לֹא אֲנִי.

רֵד, עָלָה נִפְגָּעִים עַל גָּחוֹן טַנְק,
מֵאַיִן כּוֹחוֹתַי בָּאוּ לֹא אֵדַע!
שׁוֹרְקִים בֵּין רַגְלַי כַּדּוּרִים אֵשׁ,
מַמְשִׁיךְ אוֹטוֹמָט, יֵשׁ שׁוֹמֵר עָלַי מִלְּמַעְלָה.
סִבּוּב נוֹסָף,
צָהֳרַיִם פָּסְקָה אֵשׁ,
שַׁבְנוּ לְאָחוֹר.

לוֹחֲמִים מֻתָּשִׁים יָרַדְנוּ,
מַעְגַּל יָד אֶל יָד אֶקְסְטָזָה רָקַדְנוּ.
"כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צַר מְאֹד"
דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת
רוֹקַנְתִּי מֵימַי, מֶתַח נִשְׁבַּר.
נֹהַל שִׁגְרָה, שְׁמִירָה
עַיִן פְּקוּחָה.
מִקְלַחַת צוֹנְנִים מְרַעֲנֶנֶת,
גְּבִיעַ עוֹלָם בַּטֵּלֵוִיזְיָה.

שְׁפִיּוּת בְּאֶרֶץ אוֹיֵב.
כַּדּוּרֶגֶל, הוֹלַנְד בְּמֵיטָבָהּ,
יוֹהָן קְרוֹיְף עַל הַמַּפָּה.
שׁוּבָהּ הַבַּיְתָה
בְּשַׁיָּרָה אֲרֻכָּה,
שִׁירָה מְלוֹא גָּרוֹן
לְמִי הַנִּצָּחוֹן?

לְשׂוֹרֵד שָׁפוּי אֵיךְ לֹא אֵדַע,
עָמֹק בִּי נִטָּמַע.
יָצָא לָאוֹר
בִּיצִירָהּ לַמּוּזֵאוֹן בִּירוּשָׁלַיִם בִּירָתֵנוּ.
עִיר סְפוּגַת אֵשׁ וְגָפְרִית וְתִימְרוֹת עָשָׁן גַּם.
כְּאָז גַּם הַיּוֹם,
הַאִם לָעַד?
אָנָּא אֵלַי,
לֹא עוֹד קְרָב!