צַנְחָנִים © רן גרין

בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן,
שֶׁל אִמִּי,
הָיָה חָתִיךְ הוֹרֵס,
וְזַמָּר מַתְחִיל.

מִיכָאֵל נוֹיְמָן,
אֵיךְ, אֵיךְ, אֵיךְ, וְשׁוּב אֵיךְ.
הַמָּטוֹס חָתַךְ אוֹתְךָ,
וְלַכָּךְ אֶת הָאֲוִיר מְרִיאוֹתֶיךָ?

פַּעַם רִאשׁוֹנָה עָלִיתִי,
לַקֶּבֶר שֶׁלְּךָ.
הָיָה רַב,
אָמַרְתִּי קַדִּישׁ.

וְהָיָה מִנְיַן,
מִנְיַן שֶׁל צַנְחָנִים צְעִירִים.
וְצַנְחָנִית שֶׁנִּהֲלָה אֹתָם,
הִתְרַגַּשְׁתִּי עִם כֻּלָּם.

לְזֵכֶר אִמִּי שֶׁאָהֲבָה אוֹתְךָ,
וְאָחִיךָ שֶׁשָּׁר.
אֶת הָאִישׁ שֶׁבַּקִּיר,
צְדִי צָרְפָתִי הִתְרַגֵּשׁ אִתִּי.

מֵעַתָּה מִיכָאֵל,
כָּל שָׁנָה.
עוֹלֶה לְקִבְרְךָ,
לָעַד.