פַּלְמָחִים © רן גרין

חוֹף פַּלְמָחִים,
הוּא מַמָּשׁ וְשׁוּב מַמָּשׁ מַקְסִים.
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בִּשְׁקִיעָה,
הַשָּׁמָיִם נִצְבָּעִים בִּצְבָעִים מַדְהִימִים.

מִצָּהֹב, לַכָּתֹם וַאֲדַמְדַּם,
וּמַמְשִׁיךְ בִּתְכֵלֶת וְכַחוֹל עִם נְגִיעוֹת טוּרְקִיז.
וּמֵי הַיָּם צְלוּלִים בִּתְכֵלֶת,
וּמַמְשִׁיכִים לַכָּחֹל בּוֹהֵק.

וּבַמַּיִם רוֹאִים,
סְלָעִים וּדְגִיגִים.
וְהַחוֹף עָצְמוּ חוֹלִי,
עִם סְלָעִים כָּאֵלֶּה נֶחְמָדִים.

כַּיֵּף לָלֶכֶת לְאוֹרְכוֹ שֶׁל הַחוֹף,
רַק הִזָּהֲרוּ, חוֹבָה סַנְדָּלִים!
וְהַגְּבָעוֹת הַמּוֹרִיקוֹת,
הֵן מַמָּשׁ מַקְסִימוֹת.

אַךְ הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר,
הִיא הַשֶּׁמֶשׁ.
שׁוֹלַחַת הִיא קַרְנַיִם,
עַל פְּנֵי הַמַּיִם, קַרְנַיִם שֶׁל זָהָב.