פְּרָחִים נָאִים © רן גרין

יָפוֹת הֵן הָרַקָּפוֹת,
בִּמְלוֹא פְּרִיחָתָן,
בְּוָרֹד בּוֹהֵק,
אוֹ אָדֹם מַבְרִיק.

לְעִתִּים נָעִים,
בָּרוּחַ הַפְּרָחִים.
וְכַלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת,
תֵּכֶף יַתְחִילוּ לָצוּץ.

וְלֹא שָׁכַחְתִּי,
אֶת הַנַּרְקִיסִים.
כֶּתֶר צָהֹב לָהֶן,
וכתורת לְבָנָה, אוֹ צְהַבְהַבָּה,
סְבִיב הַכֶּתֶר.

וְיֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה,
וַהֲמוֹן פְּרָחִים נָאִים.
אֶת גִּנָּתִי מִיָּפִים,
וְאֶת הַטֶּבַע מַבְרִיאִים.

מַבְרִיאִים,
אֶת עֵינֵי הָאֲנָשִׁים.
וְעוֹד מְעַט,
הַאִם יִהְיֶה, דְּרוֹם אָדֹם?