פְּרִיחַת הַבָּלוֹנִים © רן גרין

אֵשׁ לְלֹא עָשָׁן,
כֵּן, זֶה אֶפְשָׁרִי,
בְּלַיְלָה שָׁחֹר וְצִבְעוֹנִי,
אֵי שָׁם בַּנֶּגֶב הַמַּעֲרָבִי.

טַף וְיַלְדִּים גַּם מְבֻגָּרִים,
אוֹתָם שְׁמוּרִים,
כֻּלָּם חוֹגְגִים,
הֲמוֹן נִכְנָסִים.

פָּרַק מְהֻלָּל שׁוֹפֵעַ מַעֲיָנוֹת,
וּבַחֹרֶף טִנֹּפֶת וּסְחִי בָּם נִכְנֶסֶת,
אַף הִיא אֵינָהּ עוֹזֶרֶת הַכְּנֶסֶת,
ג'וֹ אֶחָד הָגָה אוֹתוֹ יִסֵּד וְאֵינוֹ עוֹד.

נִקְפֹּץ בַּזְּמַן לְהַיּוֹם הַשְׁכֵּם בְּשִׁשִּׁי,
טֶרֶם הִתְעוֹרְרוּ צִפּוֹרֵי הַשִּׁיר שֶׁלִּי,
טְרוּטֵי עֵינַיִם צוֹעֲדִים בֵּין הָמוֹן יַשְׁנוּנִי,
נִצְמָדִים לַמַּחְסוֹם הֲכִי קָרוֹב לְמִי?

מַנְחֶה שֶׁמַּקְרִיא וְזַמֶּרֶת שֶׁנָּתְנָה לִי,
וּלְעוֹד, לָבָן שֶׁל יְשַׂרְאֵלָה, עַתָּה הוּא כּוֹבָעִי,
רוֹקֵד וְשָׁר וְשָׁב לַחֲבֵרִי,
בְּצִפִּיָּה לַדָּבָר הַבָּא.

הִנֵּה הוּא בָּא, נִפְרַשׂ עַל אֲדָמָה,
מְקַבֵּל אֲוִיר וּמֵחֵל לְהִתְנַפֵּחַ,
מְתִיחוֹת וְזֶרֶם חַם מֵאֵשׁ בּוֹעֶרֶת,
עַד שֶׁבָּלוֹן כָּחֹל לָבָן וּמָגֵן דָּוִד מוּכָן.

הִכּוֹנוּ בְּקוֹל גָּדוֹל הוּא מַכְרִיז,
אוֹטוֹטוֹ עוֹלֶה לַמְּרוֹמִים וּבַסַּל יֵשׁ,
כַּמָּה אֲנָשִׁים, טַיָּס וְצַנְחָנִים,
אַט אַט מִתְרוֹמֵם עַד 600 מֶטֶר בַּשָּׁמַיִם.

בְּ- 600 צַנְחָן רִאשׁוֹן, צַנְחָן שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי,
כָּל אֶחָד בְּתוֹרוֹ קוֹפֵץ וְהָמוֹן מֵרִיעַ,
עוֹד בָּלוֹן וְעוֹד כַּמָּה פּוֹרְחִים,
וְאַחֲרוֹן הַצִּבְעוֹנִי בְּיוֹתֵר פּוֹרֵחַ גַּם זוֹרֵחַ.

תַּמָּה הַחֲגִיגָה, עֵת שִׁיבָה הַבַּיְתָה,
לְכוֹס קָפֶה וּמִקְלַחַת קָרָה,
וּמִשָּׁם לִרְגִיעָה וּמְנוּחָה בְּהַמְתָּנָה לָאֵרוּעַ הַבָּא,
פְּרִיחָה שׁוֹנָה וְיוֹתֵר גְּדוֹלָה עִם דָּנִי וְרִיטָה.