עֵת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּךְ © רן גרין

זְמַנִּים וְיָמִים רַבִּים,
שֶׁלֹּא הָיִיתִי,
מוֹצִיא מִלָּה מִפִּי.
עֵת, עֵת, עֵת לִזְכֹּר...

וְהַיּוֹם,
אָנֹכִי דּוֹבֵר שׁוֹטֵף,
בְּלִי הַפְסָקוֹת וְהַשְּׁעִיּוֹת.
עֵת, עֵת, עֵת לִזְכֹּר...

וְכָל זֶה בִּזְכוּת,
כְּתִיבַת שִׁירִים, מַאֲמָרִים,
וְסִרְטוֹנִים מַגְנִיבִים.
עֵת, עֵת, עֵת לִזְכֹּר...

וְהַמִּלָּה לֹא,
יָצְאָה,
מֵהַלֶּקְסִיקוֹן שֶׁלִּי,
וְכָךְ גַּם תַּם לוֹ שִׁירִי.
עֵת, עֵת, עֵת לִזְכֹּר...