עֵץ מְסֻבָּךְ © רן גרין

גִּזְעוֹ שֶׁל הָעֵץ,
מִתְפַּצֵּל לָעֲנָפִים.
וְהָעֲנֵפִים,
עִם עַצְמָם מִסְתַּבְּכִים.

וְאֵיךְ קוֹרְאִים,
לוֹ לָעֵץ הַמְיֻוחָד הַזֶּה?
שָׁאֲלָה מְצֻיֶּנֶת,
וְהַתְּשׁוּבָה, חַפְּשׂוּ בְּמַגְדִּיר עֵצִים.

וּמַדּוּעַ אַתָּה מַקְשֶׁה עָלֵינוּ?
הַב לָנוּ, אֶת שְׁמוֹ בְּבַקָּשָׁה.
אוֹ קְיִי, יַנְבּוּט לָבָן שְׁמוֹ,
רַק אַל תָּשְׁקוּ אוֹתוֹ.

זֶהוּ עֵץ מִדְבָּרִי,
שֶׁשּׁוֹאֵב מימו מֵהַאֲדָמָה.
וְאִם תַּחְפְּצוּ לְהַשְׁקוֹתוֹ,
הוּא יַרְקִיב, וְחָבַל.

זֶהוּ עֵץ יפיפה,
שֶׁמֵּהַגֶּזַע שֶׁלּוֹ יוֹצְאִים עֲנָפִים,
וְהֵם עִם עַצְמָם,
מִסְתַּבְּכִים.

צִלַּמְתִּי אוֹתוֹ אֶמֶשׁ,
בִּמְיֻוחָד עֲבוּר שִׁירִי.
וְאַתֶּם הַקּוֹרְאִים אֶת שִׁירִי,
נוֹתָר לָכֶם, בַּהֲנָאָה לְהַסְכִּים.