עֵץ יְלָדִים © רן גרין

עֵץ תּוּת מְתוּקִי,
אֲדֻמִּים דָּם, לְבָנִים חַם,
קוֹפְצִים אֵינָם מַגִּיעִים.
יַאֲלָהּ לְטַפֵּס רוֹצִים אוֹ ש צְרִיכִים?
אַחֲרַי יְלָדִים שֶׁל הַחַיִּים,
לְמַעְלָה כְּבָר מְחַכֶּה חַיִּים.
הַי, אֲנַחְנוּ עוֹלִים, הִתְחַלְנוּ מְטַפְּסִים.
אַחְלָה, ש אֵלַי מִצְטָרְפִים,
לַחֲגִיגָה שֶׁל תּוּתִי הַתּוּתִים.
יוֹדְעִים ש הָמוֹן אַתֶּם מְתוּקִים,
מַמָּשׁ מַמָּשׁ כְּמוֹ הַתּוּתִים הָאֲדֻמִּים.
עֵצִי שֶׁלָּנוּ,
שְׁמֹר אוֹתָם שְׁלֵמִים,
אַתָּה הֲרֵי עֵץ שֶׁל יְלָדִים.
הָסֵר דְּאָגָה, אֲנִי שֶׁלְּךָ,
שֶׁל ה יְלָדִים כַּמּוּבָן שׁוֹמֵר.
זֶהוּ ש שְׂפָתַיִם אֲדֻמִּים,
גַּם מ מ מ מְתוּקִים.
לַבְּרֵכָה אֲנַחְנוּ קוֹפְצִים,
ה מַיִם כָּל כָּךְ צְלוּלִים.
עֵץ ש יְלָדִים
הָמוֹן אוֹהֲבִים,
ו שׁוּב מְטַפְּסִים.
שִׂימוּ יָדְכֶם עַנְפֵי שַׁלֶּכֶת,
עֵירֹם אֲנִי בַּחֹרֶף,
הוֹלֵךְ ל לִישֹׁן הָמוֹן.
לְהִתְרָאוֹת בָּאָבִיב הַבָּא,
כַּמּוּבָן ב בְּרֵכָה,
יְלָדִים.