עִכְשׁוּו וְעַתָּה וְכָעֵת גַּם © רן גרין

הַי, שֵׁם מְשֻׁנֶּה לְשִׁיר,
אֵינוֹ מְשַׁנֶּה לִי, מָה הוֹגֶה הַשִּׁיר.
אֲנִי הֲרֵי, רוֹשֵׁם אוֹתוֹ,
לְפִי רְאוּת עֵינַי.

בְּאֵלּוּ הָרְגָעִים,
שִׁירִי נִרְשַׁם בַּמִּקְלֶדֶת שֶׁלִּי.
וְכַאֲשֶׁר אֲסַיֵּם לִרְשֹׁם אֶת שִׁירִי,
אַתֶּם קוֹרְאַי הַנֶּאֱמָנִים, תְּאַנּוּ.

וְהִגִּיעַ הָעֵת וְהַמּוֹעֵד,
לַעֲבֹר לַשִּׁיר הַבָּא.
יוֹדֵעַ כְּבָר אֶת שְׁמוֹ, אָנֹכִי,
וּשְׁמוֹ הוּא, מוּכָנִים?
צֶבַע לוֹהֵט.