עֲנָנִים מְרַחֲפִים בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת © רן גרין

עֲנָנִים לְבָנִים,
לְמַעֲשֶׂה בִּמְקוֹמָם עוֹמְדִים.
בשמיי הַנֶּגֶב הַמַּעֲרָבִי,
וּבְקִבּוּץ אוּרִים, בֵּית מְגוּרַי.

הַשָּׁמַיִם,
אָכֵן בִּתְכֵלֶת מַקְסִימִים.
לְעִתִּים עַנְנֵי נוֹצָה,
וְלָרֹב, עֲנָנִים כָּאֵלֶּה כְּבֵדִים.

וְהָעֲנָנִים,
מַמָּשׁ, כְּמוֹ צִיּוּר עַל רֶקַע תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם.
רוֹצֶה לְהַגִּיד,
מַזְכִּיר לִי, צִיּוּר יְלָדִים תְּמִימִים.

עוֹנִים לִי הָעֲנָנִים,
הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ עָלֵינוּ מַקְסִים.
תּוֹדָה עֲנָנִים,
נִתְרָאֶה בַּשְּׁחָקִים הַמַּרְשִׁימִים.