סְתָם דָּגִים © רן גרין

דָּגִים שֶׁל הַיָּם,
דָּגִים שֶׁל נְהָרוֹת,
אוֹ דָּגִים שֶׁל אקוריומים.
וּפַעַם הָיָה אקוריוס,
שֶׁהִיא מַעְבָּדָהּ תֵּת יָמִית,
שֶׁהִיא גַּם תַּקְלִיט,
שֶׁהִיא גַּם סִדְרַת טֵלֵוִיזְיָה.
וַאֲנִי בִּכְלָל מִתְכַּוֵּן לְמַזַּל,
הַאִם לַמַּזָּל יֵשׁ דָּגִים?
כִּי לְדָגִים יֵשׁ מַזַּל.
שׁוֹמֵעַ דָּג, קַבֵּל עֵצָה מִמֶּנִּי,
שְׁחֵה בַּיָּמִים וְאוֹקְיָנוֹסִים,
חָס וְחָלִילָה, עַל תִּתְקָרֵב לְאַקְוַרְיוּם.
וִאַלְהֲרָן, אַתָּה צוֹדֵק,
יֶשׁ לִי חָבֵר,
ש שׂוֹחֶה בִּכְלוּב זְכוּכִית,
בּוֹלֵעַ פֵּרוּרִים
וּמְחַרְבֵּן לִפְעָמִים.
רוֹאֶה, הַפַּעַם,
רַק אֲנִי מְסַיֵּם
בַּחֲרוּזִים
וְהוֹגֶה חֲרוּבִים.