נוֹלַדְתִּי לִהְיוֹת חוֹפְשִׂי וּפֶרֶא © רן גרין
נוֹלַדְתִּי בִּכְפַר סָבָא שֶׁלי פַּעַם,
שֶׁאוֹתָהּ אָהַבְתִּי, כִּי הָיְיתָה בֶּאֱמֶת כְּפָר.
חוֹפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר,
בֵּן בְּכוֹר לְהוֹרִים אוֹהֲבִים.
הָיִיתִי פֶּרֶא וְחוֹפְשִׂי,
נוֹתֵן דְּרוֹר לְדִמְיוֹנִי.
וְהַיּוֹם מִמְּרוֹם גִּילִי,
נוֹתֵן דְּרוֹר לְמֹחִי.
לִרְשֹׁם שִׁירָה,
וְלִכְתֹּב סִפְרֵי יְלָדִים.
כּוֹלֵל אִיּוּרִים מְקוֹרִיִּים,
וּבְתִכְנוּן לְהַדְפִּיס אוֹתָם, וּלְאַרְגֵּן תַּעֲרוּכָה.
מִתְאָרֵךְ שִׁירִי,
כִּי זֶה תַּעֲנוּג צָרוּף עֲבוּרִי.
לְהַפְעִיל אֶת הַדִּמְיוֹן,
חוּשׁ הָרֵיחַ, רְאִיָּה וְטַעַם הַחַיִּים.
וּלְפֶתַע לָמְדוּ הָרֹב לְכַבֵּד אוֹתִי בְּבֵיתִי,
כִּי הֵבִינוּ שֶׁנְּתִינָה, הִיא נֵר לְרַגְלַי.
הַיֹּפִי בַּשִּׁירָה,
שֶׁהִיא פּוֹרַחַת וְעוֹלָה בִּקְלִילוּת.
אֲפִלּוּ שְׁנֵי שִׁירַי הַטּוֹבִים,
יֻלְחֲינוּ וְיָשִׁירוּ אוֹתָם.
הָרִאשׁוֹן, "אָרִיק שֶׁלִּי" עַל אָרִיק אַיְנְשְׁטַיְן.
וְהַשֵּׁנִי "אֵיךְ, אֵיךְ, אֵיךְ,
שְׁנֵי עֲנָקִי תַּרְבּוּת מֵאוֹתוֹ כְּפָר עָגֹל,
הָלְכוּ לְעוֹלָמָם בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ?
אֵין צֹרֶךְ לְנַחֵשׁ,
מֵאִיר שָׁלֵו וִיהוֹנָתָן גֶּפֶן.
רָשַׁמְתִּי אֲפִילּוּ שִׁיר,
לְחַיָּל הַגִּיבּוֹר , עִדָּן עָמֵדִי.
וְתִשְׁאֲלוּ, אֵיךְ אֲנִי זוֹכֵר שֵׁמוֹת,
פָּשׁוּט, נָתַתִּי פְּקֻדָּה לְמֹחִי.
אָז סָבְבָה לִי,
בְּעִקָּר לְחוֹפוֹ שֶׁל יָם, עִם זוּגָתִי,
רָצִים בַּיָּם שְׁלוּבֵי זְרוֹעוֹת.