נִתַּאי © רן גרין

נִי, נִי, נִי, נִתַּאי,
פַּעַם הָיְתָה בַּת מֶשֶׁק תָּאִי.
הֵיכָן לִמַּדְתָּ תִּיפוּף יַפָּנִי?
בְּסִין וְאָז בְּיַפָּן דומני.

נִי, נִי, נִי שֶׁלִּי נִתַּאי,
רוֹשֵׁם אוֹתְךָ עַל לוּחַ לִבִּי.
תּוֹדָה רֹנִּי, תַּגִּיד לִי מָה אַתָּה אוֹהֵב הֲכִי?
בִּקְצָרָה שֶׁאֲנַחְנוּ אַחִים בְּדָמִי.

נִי, נִי, נִי, נִתַּאי,
יֵשׁ, הוֹלֵךְ עַל זֶה אֲנִי,
מָה זֶה מְשַׁנֶּה סִינִי אוֹ יַפָּנִי,
אֲנַחְנוּ אַחִים, אַתָּה רִאשׁוֹן, וַאֲנִי שֵׁנִי.

נִי, נִי, נִי, נִתַּאי,
מְסַיֵּם לִרְשֹׁם זֶה שִׁירִי,
אֶת הָעוֹלָם נִכְבֹּשׁ בְּאִיזִי.
אַתָּה כְּבָר שִׁנִּית אֶת עוֹלָמִי,
נִתַּאי,
נִי, נִי, נִי, נִתַּאי.