נִכְשַׁלְתִּי © רן גרין

ביריד אֶחָד בְּהֶרְצְלִיָּה,
מָכַרְתִּי מְעַט.
מֵיטַב יְצִירוֹתַי,
לֹא הֵזִיזוּ, אַךְ הִרְשִׁימוּ.

אֱיָל יְדִידִי,
יָעַץ לִי.
כְּמוֹ שָׁלוֹם,
עֲשֵׂה עוֹד זַמָּרִים וְזַמָּרוֹת.

אֱיָל קִבַּלְתִּי,
מֵרִאשׁוֹן מֵחֵל בִּמְשִׂימָתִי.
מֵכִין רְשִׁימָה,
שֶׁרֻבֵּנוּ אוֹהֲבִים.

נְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּתַנּוּר סְפֵּצִיפִי,
בִּשְׁלַל צְבָעִים וּמִרְקָמִים.
תַּמְשִׁיכוּ יַקִּירַי,
הַיְצִירָה תַּבְלִיטִית הִיא.

וְכָךְ עַל הַכִּשָּׁלוֹן הִתְגַּבַּרְתִּי,
בִּזְכוּת אֱיָל יוֹעֲצִי.
וְכָךְ גַּם תָּם שִׁירִי,
וּלְעוֹלָם אֵינוֹ נָדַם.