נְשָׁמוֹת שֶׁל תִּנְשָׁמוֹת © רן גרין

בֶּהֱיוֹתִי תִּבְרָאוּן בְּאוּרִים,
דָּאַגְתִּי לְקִינִים עַל עַמּוּד לַתִּנְשָׁמוֹת.
שֶׁיִּגְדְּלוּ אֶת הַגּוֹזָלִים,
וְיִשְׁלְפוּ בַּלַּיִל אֶת הַנַּבְרָנִים.
וְהַנְּשָׁמָה שֶׁל תִּנְשֶׁמֶת,
מְעוֹפֶפֶת בַּלַּיִל וְשׁוֹרֶקֶת.
מְקוֹרָהּ חַד וּמֻשְׁחָז,
מוּכָן לִלְכֹּד אֶת הָעַכְבָּרִים.
נִשְׁמָע אִיכְס,
אַךְ לְתִנְשָׁמוֹת זֶה טָעִים.
כַּמּוּבָן שֶׁגַּם לַגּוֹזָלִים,
עַד אֲשֶׁר הֵם גְּדֵלִים.
פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם,
וְנֶעֱלָמִים.
נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת,
הֵן הַתִּנְשָׁמוֹת.
אֶת מְלַאכְתִּי,
עָשׂוּ וְעוֹשׂוֹת בַּאֲדִיקוּת, לַיְלָה בְּלֵילוֹ.