נְמַל תֵּל אָבִיב © רן גרין

יָא חַבִּבִּי,
אָמַר לִי בָּחוּר תֵּל אֲבִיבִי,
בָּא לָךְ דְּרִינְק לוֹהֵט?

עָנִיתִי לוֹ הֵן וְחֵן לַמִּתְחַנְחֵן,
בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן,
וִיסְקִי עָדִיף לִי עַל בְּרֶנְדִּי.

בְּבַר 12 בַּנָּמֵל,
חָגַגְתִּי יוֹם הֻלַּדְתִּי,
שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה.

הָיָה שָׂמֵחַ עַל הַבַּר,
רָקַדְנוּ, שָׁתִינוּ,
וְקִבַּלְנוּ מֵרֹם פֶּרַח לְבַנְבַּן.

וּבְגִיל שִׁבְעִים הֶעָגֹל,
אֶחְגֹּג בְּבַר אַחֵר,
כִּי בַּר 12 אֵינוֹ קִים יוֹתֵר.

וְהָאִם בְּתֵל אָבִיב,
אוֹ בְּפוֹרְטוֹ הַיָּפָה,
וְאוּלַי עָדִיף לִי בְּפָרִיז הַיְּפֵיפִיָּה.

וּבַסּוֹף סוֹגֵר,
עַל עִיר אַחֶרֶת,
עַל מַנְהֵטְן.