top of page
מוֹרִים שׁוֹנִים © רן גרין

יֵשׁ וְיֵשׁ מוֹרִים,
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם אֲחֵרִים.
כָּאֵלֶּה שֶׁמַּקְשִׁיבִים,
וְאֵלֶּה שֶׁאִתִּי מִדַּיְּנִים.
וְאֶת אֵלֶּה שֶׁסְּתָם מַמְצִיאִים,
אֵלֶּה שֶׁחַיִּים בִּסְרָטִים.
וְאֶת החוכמולוגים,
וְאֵלֶּה שְׁבִי מְזַלְזְלִים.
אַתֶּם וְאָנֹכִי לָהֶם אֵינֶנּוּ מַקְשִׁיבִים,
אֶת הָאָזְנַיִם אוֹטְמִים.
תַּמְשִׁיכוּ לִהְיוֹת כָּאֵלֶּה דְּפוּקִים,
וְאֹתָנוּ מִיַּד מְאַבְּדִים.
תָּנָ"ךְ, סִפְרוּת וְשִׁירִים,
אָנֹכִי בָּהֶם וְאַתֶּם אוֹהֲבִים.
כְּיָמֶיהָ אַלְגֶּבְּרָה וְחִסּוּרִים,
אִתָּם אֲנִי וְעוֹד כַּמָּה אֵינֶנּוּ מִסְתַּדְּרִים.
אָז, בְּמֵי בּוֹחֲרִים.
בְּאֵלֶּה שֶׁנּוֹתְנִים,
בְּאֵלֶּה שֶׁלְּעִתִּים צוֹחֲקִים,
בְּאֵלֶּה הַמִּתְבַּדְּחִים,
בַּמּוֹרִים הַקַּלִּילִים.
bottom of page