מֻפְלָאוֹת © רן גרין

יְצִירוֹת חֲדָשׁוֹת,
גַּם יְשֵׁנוֹת.
נוֹטֵף מֵהֶן רֵיחַ לִימוֹנִי,
וְצֶבַע יְרַקְרַק טורקיזי.
מו, מו, מו, מֻפְלָאוֹת...

מֵעַצְמָן מִתְרַשְּׁמוֹת,
וּלְעִתִּים עִם עַצְמָן מִתְכַּתְּבוֹת.
שֶׁנּוֹסִיף עוֹד צְבָעִים,
וְגַם תַּתֵּי גְּוָנִים?
מו, מו, מו, מֻפְלָאוֹת...

בְּשִׂמְחָה יְצִירוֹתַי,
אֲהוּבוֹת שֶׁלִּי.
גַּם מֵרַב לָקוֹחוֹתַי,
מְאֻשָּׁרוֹת וּמְאֻשָּׁרִים אִתִּי.
מו, מו, מו, מֻפְלָאוֹת...

נָמָה אֶת שְׁנָתָהּ,
הַיְצִירָה הַחֲדָשָׁה.
לִהְיוֹת בְּבוֹקְרוֹ שֶׁל מָחָר רַעֲנָנָה,
לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר בְּעֵינֵי לָקוֹחוֹתֶיהָ.
מו, מו, מו, מֻפְלָאוֹת...