מָחוֹל © רן גרין

אוֹ שְׁמַע מְחוֹל הַדְּבוֹרִים.
וְיִתָּכֵן גַּם, מְחוֹלֵל הַיַּתּוּשִׁים,
וַהֲכִי הֲכִי יָפֶה, מְחוֹל הָאֲנָשִׁים.

בְּזוּגוֹת,
וּלְעִתִּים בְּלַהֲקָה.
דַּרְבּוּקָה,
אוֹ, טַנְגּוֹ סוֹעֵר.

סְלֹאוּ צָמוּד,
שֶׁל הָאֹהֲבִים הַצְּעִירִים.
רִקּוּדִים סַלּוֹנִים,
כָּאֵלֶּה מוֹדֶרְנִיִּים.

יֵשׁ גַּם אֶת מְחוֹל הַחֲרָבוֹת,
רַק הִזָּהֲרוּ מִצָּרוֹת.
יֵשׁ גַּם אֶת הַצְּרָעוֹת,
רַק הִזָּהֲרוּ מֵעֲקִיצוֹת.

וּנְסַיֵּם בְּמָחוֹל אֱנוֹשִׁי,
שֶׁהוּא הֲכִי הֲכִי, מַרְשִׁים.
תָּלוּי בְּעֵינֵי מִי.
כִּי שִׁירִי טוֹעֵן,
שֶׁהַיָּפָה בְּיוֹתֵר הוּא הַטֶּבַע הַטִּבְעִי.