מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי לעזזל © רן גרין

קָבַע לִי מַזָּלִי,
לִרְשֹׁם שִׁירָה וְהַרְבֵּה.
הֵם שֶׁמַּחְזִיקִים אוֹתִי,
שָׁפוּי, מֵעַל מַיִם סוֹעֲרִים.

רוֹצִים שֶׁאֶתְכּוֹפֵף?
לֹא וָלֹא, חַד מַשְׁמָעִית!
אֲנִי, הוּא שֶׁאֲנִי,
קוֹבֵעַ אֶת גּוֹרָלִי.

וְהוּא שֶׁלְּמַעְלָה,
מְסַיֵּעַ לִי.
לַהֲגוֹת עַל הָאַחֵר וְהַשּׁוֹנֶה,
לָתֵת וּלְאַפְשֵׁר נְתִינָה מֵאַהֲבָה.

וְכֹל הַשְּׁאָר,
כְּלָל אֵינוֹ מֵזִיז לִי.
תֵּלְכוּ אַתֶּם הָרְשָׁעִים,
לעזזל!